שם קורס
שיעור מספר: 3
נושאי השיעור: – עקרון תום הלב – פיצוי חיובי/שלילי/שלילי מורחב – הסכמי ביניים – הצעה וקיבולדיני חוזים – 3 12.9עיקרון תום הלב – לא חלק מהדרישות לכריתת חוזה. עיקרון שמופיע פעמיים בחוק החוזים. סעיף 12 לחוק החוזים עוסק בתום לב במו"מ לקראת כריתת חוזה. סעיף 39 שעוסק בתום לב בביצוע החוזה.
פס"ד ג'רבי – מוכר דירה וקונה, נאמר בהסכם שבמידה והקונה יאחר באחד מהתשלומים זה יחשב כהפרה יסודית – מאפשר למוכר לבטל את החוזה מידית ואפילו לקבל פיצוי. הקונה מאחר ביום בגלל טעות טכנית ולמוכר יש הזדמנות לבטל את החוזה.הקונה טעה בחישוב בתום לב על ידי הפקידה ויום אחרי זה הוא ניסה לתקן והמוכר כבר הודיע שהוא מבטל את החוזה (תקופה של עלית מחירים). לפי לשון החוזה אין בעיה אבל אם מסתכלים על סעיף 39 שמדובר על תום לב בביצוע. ביהמ"ש טוען שמימוש של הביטול הוא חוסר תם לב בביצוע.
חוסר תום לב בכריתת חוזה – במקורו הוא לא היה סעיף שיכול היה לבנות חוזה. תפקיד הסעיף היה "מצנח רזרווי" בפועל לא נכרת חוזה (למרות שהיתה כוונה) בגלל התנהגות לא הוגנת של הצד השני – היה ניתן לקבל פיצויים שליליים – הפסדים שנגמרו לך לא הרווחים שהיו נגרמים לך מהחוזה (פיצוי חיובי).
חוסר תום לב – כלל עמום, סיטואציה שבה אדם לא מפר הוראה פורמלית אבל ההתנהגות שלו לא הוגנת – מיקס בין מבחנים אובייקטיבים וסובייקטיבים, ע"פ נורמות חברתיות.
1. ניהול מו"מ מקביל – לפי הפסיקה לגיטימי לנהל מו"מ מקביל, מה קורה אם יצרנו מצג כלפי הצד השני שכן מנוהל מו"מ בלעדי (כדי לתת תחושה רצינית לצד השני) ולמרות זאת בהסתרה ניהלו מו"מ מקביל – זו דוגמא לחוסר תום לב. פיצוי חיובי – כמה הייתי מרויח אם היה נכרת חוזה והצד השני היה מפר אותו. (רק במקרה שנחתם חוזה והוא הופר) מחזיר למצב שבו נכרת חוזה. תום לב – הסטנדרט של הפיצוי (הסעד) שלו הוא פיצוי שלילי – החזר ההוצאות שלו, ההפסדים שנגרמו לו. (בד"כ זה הרבה הרבה פחות). להחזיר למצב אלמלא הכרתי את הצד השני. זה במקרה שלא נחתם חוזה. בשלב ראשון צריך לבחון אם הופרה חבות תום הלב. אם ביהמ"ש יגיע שהיתה הפרה של תום הלב הפיצוי יהיה פיצוי שלילי.
2. ניהול מו"מ ללא כוונת התקשרות – אין בעיה עם זה שצד אחד בסוף לא ירצה את העסקה. הבעיה היא במצבים שבהם יוכח שהאדם ניהל את המו"מ ללא כוונת מימוש/התקשרות (יריב עסקי, מיצוב). במצבים כאלה ביהמ"ש יסווג כחוסר תום לב ויעניק פיצוי שלילי.
3. פרישה מאוחרת ממו"מ – מקרה שבו לא נסגרו כל הפרטים (5 פרטים נסגרו ו2 נשארו למו"מ). המצב בין בצדדים היה שברור שהחוזה הולך להסגר ואז בשלב שנראה שנשאר רק פורמלי אחד מהצדדים פורש מהמו"מ. עיקרון תום הלב יעבוד כמצנח רזרבי – אם הצד שרוצה את העסקה – נטען שנעשתה עסקה (בע"פ) והפרטים יהיו במנגנוני ההשלמה. הצד השני – יציג שבכלל לא נכרת חוזה. אם הצד הראשון לא יצליח להוכיח בעזרת מנגנוני השלמה, עיקרון תום הלב יהיה כפרס תנחומים – כטענה חלופית של מנגנוני השלמה, הטענה היא שהצד השני לא נהג בתום לב ומגיע לו פיצויים. שלב ראשון עושים מאמץ שהעסקה אכן יצאה לפועל רק בשלב שני כחלופה הולכים לטענה של חוסר תום לב. הצד השני יטען שלגיטימי לפרוש כל עוד לא נחתמה עסקה . כגודל ההתקדמות במו"מ כך מצטמצמת הלגיטימיות לנסיגה מהמו"מ. יש כאן כל מיני ניואנסים – חוסר הופעה לישיבה מסכמת – חוסר תום לב, הגעה לישיבה המסכמת וחוסר שיתוף פעולה בישיבה – אין חוסר תום לב.
פיצוי שלילי מורחב – אובדן עסקאות אלרנטיביות. אדם רוצה לקנות דירה ברחוב מסוים, רואה 3 דירות שם. דירה ראשונה מוצעת במיליון, דירה שניה במיליון ו200, דירה שלישית במיליון ו500. התחיל מו"מ בדירה השנייה, מגיע הבעלים ש להדירה הראשונה ומציע את הדירה שלו אך צריך לבצע רק בדיקה טכנית – נסגרו כל הפרטים המהותיים. האדם עוצר את המו"מ עם הדירה השנייה. דירה שניה נמכרת למישהו אחר. בעל הדירה הראשונה בעצם שיקר ומכר למישהו אחר גם כאן. הדירה היחידה שנשארה היא הדירה השלישית. הקונה היו לו הוצאות (חופש, עו"ד ארכיטקט) ושילם 50000 ש"ח
פיצוי שלילי מצומצם – 50000 ש"ח בגלל הפרת עיקרון תום הלב.
אם המוכר של הדירה הראשונה לא היה פונה אליו הקונה היה בוחר בדירה השניה ובסוף הוא קנה בדירה השלישית – ההפרש של 300000 והוא נקרא פיצוי שלילי מורחב. אלא שני הפיצויים שהמוכר יקבל גם אם לא נכרת חוזה.
אם הוא היה כורת חוזה עם הראשון והמוכר היה מתחרט אז הפיצוי היה מעבר ל 50000 של פיצוי שלילי מצומצם גם 500000 שזה ההפרש בין הדירה הראשונה לשלישית – וזה פיצוי חיובי. זה לא ניתן על פי סעיף של תום הלב.
4. אי גילוי פרטים – דוגמא: זוג מבוגר קורא מודעה בעיתון על רכישת דירה בשכונת תלפיות בירושלים, הם מגיעים בשבת לדירה ורואים את הנוף של רמת רחל – הם מתפעלים מהנוף השקט של קיבוץ רמת רחל, הם חותמים באותו הזמן כבר חוזה. ביום ראשון מתברר שבקיבוץ יש רעש אימים במהלך השבוע. אי גילוי של פרטים – מהמוכר לקונה, פרטים שיכולי להשפיע על ההחלטה לקנות. (בד"כ למוכר יש את המידע על המוצר אבל יש גם מקרים הפוכים – קניה דרך איש קש). בנושא של חובת גילוי מעורר הרבה דילמות גם בשלב של האם זה חוסר תום לב. מדובר כאן על פריטים שזה לא אינטרס של המוכר לגלות לקונה. חובת הגילוי שתום הלב מדבר עליה היא חובה לפעול כנגד האינטרס העסקי של המוכר. התוצאה יכולה להיות נסיגה של הקונה מהעסקה או ירידה במחיר. חובת הגילוי מתנגשת עם האינטואציה העסקית. איפה הגבול בין הרצון למכו רלבין החשיפה של הפרטים. במקרה שבו יש מידע שברור שהוא חשוב ומהותי לקונה (והמוכר מכיר את המידע) ואין לו דרך ריאלית לגלות אותו – מאוד לא משתלם לא לספר לקונה כי המוכר יהיה חשוף לתביעת חוסר תום לב. במצבים שבהם מצד אחד למוכר יש יסוד להניח שהקונה לא יודע את כל העובדות ומצד שני הקונה "מפשל" ולא עושה את הבדיקה בעצמו – כאן מתעוררות 2 גישות:
1. גישה המצמצמת – מדובר כאן על אנשי עסקים שרוצים להרוויח, יש כאן משחק שח ומישהו עשה טעות לצד השני מותר לנצל את הטעות. המוכר לא דאג להסתיר בכוונה את המידע והקונה פישל שלא בדק
2. הגישה המרחיבה – המוכר ידע שהקונה פספס בגדול וניצלת את החובבנות שלו ולכן לא תוכל להרוויח והמוכר יוגדר כחסר תום לב.פס"ד ספקטור נגד צרפתי – עסקאות קומבינציה של קנית קרקע ובנית בנין גבוה במקום בתים קטנים. ברחוב מסוים ההיתר הכללי הוא 16 קומות. במגרש מסוים יש היתר של 12 קומות, קבלנים התעניינו , בדקו בטאבה ונסוגו מהחוזה. צרפתי – קבלן שכבר בפגישה הראשונה חתם על החוזה לפני בדיקה בטאבה. רק אז הוא מגלה את האמת. הקבלן טוען לחוסר תום לב מצד המוכר. יש כאן מחלוקת בין השופטים בפסק הדין. חלקם טוענים שזו בעיה של הקבלן – זה מידע חשוף לציבור ואין אינטרס למוכר לגלות את המידע – גישה מצמצמת. וגישה נוספת שלמוכר אסור היה להיות "ראש קטן" והוא היה צריך לגלות לקונה את המידע – גישה מרחיבה.פס"ד שפילמן נגד צ'פלין – יש 2 אנשים שהם שותפים בחברה, הנכס של החברה הוא מוסך. השופתים מקבלים הודעה שהולכים לסלול את נתיבי איילון בשטח המוסך ומפקיעים להם את הקרקע. כרגע המוסך לא פעיל. אחד השותפים רואה כתבה שאומרת שמשנים את התוואי המקורי של נתיבי איילון ויכול להיות שבעקבות זאת לחלק האנשים יחזירו את השטח המקורי. הוא מברר ומתברר לו שבתכנית החדשה הם צפויים לקבל הודעה רשמית על החזרת השטח. הצעד הבא שלו הוא טלפון לשותף להציע לו לקנות ממנו את החלק שלו במוסך. השותף השני שמח מההצעה (היות והמוסך לא פעיל מבחינתו). העסקה נחתמת מהר מאוד. השותף השני מגלה שהשטח חוזר להם והשותף הראשון ידע מזה לפני העסקה. בכל קריטריון מקרה כזה מחדד את הגישה המרחיבה (לעומת המקרה הקודם שנוטה יותר לגישה המצמצמת). הנימוקים לכך הם:1. גודל הפאשלה – ספקטור כקבלן כפעולה סטנדרטית לפני קניית נכס בדיקה של טאבה. במקרה של שפילמן – אין מרשם מסודר שהוא היה יכול לבדוק, באופן מקרי הוא קרא את הכתבה בעיתון.2. טיב היחסים – בין הגישות יש הבדל עמוק באיך תופסים יחסים בין אנשי עסקים. הגישה המצמצמת היא מטאפורה של משחק סכום אפס (מה שאני מרויח אתה מפסיד), לא מדברים על סולידריות. לעומת זאת בגישה המרחיבה – חוזים הם לא משחק סכום אפס אלא מיזם משותף ואמורים להיות סולידרים. במקרה השני – השותפות היא לא מטאפורה אלא מציאות בין אנשים והמצב של ניצול יתרון מול שותף שלו. לעומת זאת במקרה הראשון יש תפיסה אידאליסטית בגישה המרחיבה. כל מערכת היחסים היא מבוססת על העסקה הזו עם אינטרסים מנוגדים.3. במציאות בד"כ עקרון תום הלב אמור לעזור ל"לא מקצוענים". במקרה הראשון מי שרוצה להעזר בעיקרון תום הלב הוא המקצוען .בפס"ד הראשון היתה מחלוקת אבל דעת הרב הלכה לגישה המרחיבה.בפס"ד השני לא היתה מחלוקת והפסיקה הלכה לגישה המצמצמת.נושא חובת גילוי תום הלב הוא עמום ולא תמיד קוהרנטי. יש כאן 2 גישות קיצוניות. בשורה תחתונה בתי המשפט יתכנסו לאמצע עם הזמן. 2 פס"ד הללו הם בעידן פרה-ברק. ברק ילך לגישה המרחיבה.פס"ד קיסטינגר נגד איליה – אדם שגר בחו"ל ויש בבעלותו קרקעות חקלאיות שבפועל לא משתמשים בהם ולכן חשב שערכם נמוך יותר. זו תקופה של הפשרות ונדלניסט עלה זה שהשטח הולך להיות מופשר ופנה למוכר עם הערכת שמאי שמתעלמת מההפשרה. המוכר מבקש לבטל את העיסקה בטענה של תום לב. ביהמ"ש קבע שיש הפרה של חובת גילוי.סוגית חובת הגילוי יש חשיבות עצומה בניהול מו"מ מטעם חברה שעובדים בה. תום הלב הוא סכנה אישית. ניתן לתבוע את האדם שמנהל את המו"מ מטעם החברה.פס"ד פרידר נגד קאסטרו – מנהל בחברה מנהל מו"מ שלא בתום לב, מוכר קרקעות שנמצאות בתוך הים. החברה פשטה את הרגל ולכן תובעים אותו אישית וביהמ"ש קובע שמפני שהחובה היא בניהול מו"מ ולכן יש לו אחריות אישית.יישומים של העקרונות שדיברנו עליהם בפרק א של כריתת חוזה (אבות טיפוס).1. הסכמי ביניים – זכרון דברים, מסמך הבנות, תזכיר. אנשים ניהלו מו"מ והוא חצי הבשיל, בד"כ בשלב של לפני עו"ד. חותמים על מסמך שאמור לסגור את הדברם שהגיעו עליהם. בהתפתחות נורמלית הולכים אח"כ למו"מ והעסקה תושלם, יחתם חוזה וזכרון הדברים ישכח. מצבים שבם בנסיבות שונות העסקה לא הושלמה. צד אחד רוצה לממש את העסקה – נכרת חוזה לפי פרק א והצד השני רוצה להתנתק – לא נכרת חוזה. במקרה כזה הולכים לזכרון הדברים ומנסים לבדוק בו את גמירות הדעת והמסוימות. הפסיקה נתנה מבחני עזר במקרים של זכרון דברים:a. נוסחת הקשר – בד"כ בהסכם ביניים מתואר גם שצריך להיות הסכם מאוחר/סופי. כמעט תמיד יש תיאור של ההסכם הסופי. אם יהיה כתוב בזכרון הדברים – הצדדים יפגשו לטקס שתיה חגיגה לרבות חתימה במשרד עו"ד, ובמידה שהטקס לא יתקיים החוזה מתקיים ויוצא לפועל – כאן יש גמירות דעת ברורה. אם זכרון הדברים אומר– במידה ולא יתקיים הצדדים פטורים ואין חובה להשלים אותה – אין גמירות דעת.b. נסיבות של מה דובר-עדויות על מה נאמר, אינדיקציה על גמירות דעת. המוכר טען שזה לא מחייב על חתימה בעו"ד – אם מצליחים להוכיח זאת אז אין גמירות דעת. אם "שתו לחיים" בשלב זכרון הדברים וקבעו להפגש רק לחתימה מסודרת – כאן יש גמירות דעת והעסקה מחייבת.c. גובה הפיצוי המוסכם / גובה תשלום דמי קדימה – בד"כ מעדיפים בתור קונה לשלם כמה שפחות אבל אם חוששים המוכר יתחרט שווה במקרים מעורפלים ללכת על סכום ראשוני גדול במעמד זכרון דברים על מנת להעיד על גמירות דעת.d. מסוימות – כל שזכרון הדברים יהיה יותר מפורט אז זה ישלים את דרישת המסוימות – במקרקעין: זהות הצדדים, זהות הנכס, מהות העסק , מחיר, מועד תשלום, מועד מסירת הנכס, מי משלם על ההוצאות.e. מקרים לא בינאריים – בד"כ הדיון יתחיל באופן בינארי – צד אחד רוצה עסקה והצד השני לא רוצה. בעבר ביהמ"ש היה פוסק לאחד משני הכיוונים. במציאות זכרון דברים הוא משהו באמצע (לא חוזה מלא ולא אין כלום). תום לב יכול לשחק בנושא זה כסעד משלים כדי לא להפסיד את כל הקופה. עבודה בין גמירות הדעת והמסוימות לבין עקרון תום הלב. 2. הצעה וקיבול – חוזה שנכרת כסוג של פינג פונג. בחוזה הקלאסי 2 הצדדים חותמים על מסמך אצל עורכי הדין. כאן יש ז'אנר של תכתובות (או בע"פ אפילו). אין שלב שבו הצדדים חותמים על אותו מסמך ויכול להיות שמהתכתובת בינהם יצא חוזה. (מקבל את הצעתך מיום זה וזה כלשונה). צריך לבדוק שהיתה גמירות דעת ומסוימות – זה רלוונטי לגבי ההצעה שצריכה לשקף אותם. מבחן גמירות דעת של הצעה (בצורה כזאת שהיא מחייבת) – השליטה יוצאת מידו של המציע אם הצד השני מקבל את ההצעה (קיבול) אז נכרת חוזה מחייב ללא דבר נוסף. הקיבול הוא מסוים כי הוא מתייחס להצעה מסוימת. בודקים את זה באופן לא מסונכרן בין הצדדים. צריך לחלק את הסיטואציה לשלבים ולתת לכל שלב את הכינוי המשפטי שלו.
צד א' אדם שצריך מוצר מסוים ופוגש בצד ב שמייצר את המוצר, צד א אומר לו שהוא רוצה לעשות איתו עסקים – זו הזמנה ולא הצעה. צד ב לא יכול לאמר כן ואז יהיה חוזה – מה העסקים? כמה יחידות? איזה מחיר? בשלב 2 אין חוזה במקרה כזה.a. שאלה ראשונה היא האם זאת הצעה או הזמנה/פנייה? – לפני מבחני גמירות דעת ומסוימות.b. אם זו הזמנה השלב הבא יהיה הצעה (אני ימכור לך X יחידות במחיר Y)או דחייה (לא רוצה) או הזמנה נוספת (אני אשמח לעשות איתך עסקים).אם בשלב הראשון צד א שולח פקס עם הזמנה למוצרים X במחיר Y – אז בשלב א זו הצעה רגילה. כאן לצד ב יש 4 אפשרויות תשובה1. מקבל את הצעתך כלשונה – נחתם חוזה בשלב 2.2. קיבול בשינוי – הכל מקובל עלי אבל במחיר אחר או כמות אחרת – בניסוח זה נראה קיבול אבל מבחינת המחוקק זה הזמנה חדשה. לכן זה לא חוזה שנכרת. אם יהיה שלב 3 שצד א מסכים – אז יהיה חוזה. אם בשלב 3 הוא אומר מוסכם פרט למשהו – זו הצעה חדשה שוב.3. ניטרלית – אני אחשוב על זה או לא להגיב (כרגע שתיקה היא לא קבלה). ואז מועד הזמן הופך להיות קריטי אחרי זמן מה אני רוצה לקבל את ההצעה והצד השני רוצה לסגת. אפשרות אחת ב' הציע, א' שתק וב' שולח מכתב שההצעה כבר לא רלוונטית ואז א' שולח מכתב שההצעה מקובלת – לא נכרת חוזה כל עוד לא נעשה קיבול לצד השני יש אפשרות לחזור בו מההצעה. אפשרות ב: אם א' הציע הצעה, ב' לא הגיב ואז ב' נתן קיבול ואז א' אמר שהוא מתחרט – אז יש חוזה שנכרת. השאלה היא כאן אם זה מוגבל בזמן – אם בין השלבים עבר הרבה זמן ההצעה כבר לא תקפה אוטומטית.4. דחייה – לא רוצה את ההצעה שלך , מה קורה אם מי שדחה אומר אח"כ מקבל ואז המציע חוזר מההצעה. ברגע שדחית ההצעה כבר פקעה. דחיה יכולה להיות גם בהתנהגות פס"ד נווה עם נגד יעקובסון – א' מציע הצעה לב', ב' מנסה לנהל מו"מ קשוח וכחלק מהמו"מ הוא טורק את הדלת בעצבים – הוא ראה בזה טקטיקה של מו"מ ולא לדחות באמת את ההצעה, אחרי כמה ימים הוא בא לא' שהוא רוצה את העסקה, א' כבר לא מסכים. אם הוא היה אומר שהוא רוצה רק לחשוב (נייטרלי) אז החוזה היה מחייב. ביהמ"ש פירש את טריקת הדלת כדחייה של ההצעה ולא כטקטיקה של מו"מ.אם בשלב הראשון צד א' מציע הצעה על משהו שדורש בדיקות מקצועיות ועלויות, לא כל כך מהר הצד השני יוציא עלויות אם רוצים לשדר רצינות הוא מציע הצעה בלתי חוזרת תחומה בזמן בד"כ. הצעה תקפה לחודש הקרוב – במהלך החודש זכותו לבדוק את ההצעה בלי שצד א' יכול להתחרט.1. קיבול – צד ב' קיבל ונכרת חוזה.2. קיבול בשינוי – כמו בהצעה רגילה – כמוה כהצעה חדשה (רגילה ולא בלתי חוזרת) לא נכרת חוזה, במהלך החודש ב' יכול לחזור להצעה המקורית של א' ולקבל אותה.3. נייטרליות – אפשרות 1: אם ב' לא הגיב עכשיו א' בתוך זמן ההצעה חוזר בו מההצעה ואז ב' מקבל את ההצעה – במקרה הזה יש חוזה. בניגוד להצעה רגילה שבה אפשר להתחרט כל עוד לא התקבלה. בהצעה בלתי חוזרת לא ניתן לחזור מההצעה בתקופת הנקובה. אפשרות 2: אם היה קיבול ואח"כ יש חזרה מההצעה– יש חוזה כמו בהצעה רגילה. אפשר להתחרט רק אם עבר הזמן.
דרכים להפוך להצעה בלתי חוזרת: לכתוב מפורש הצעה בלתי חוזרת או לתחום את זה בזמן.4. דחייה – אין חוזה, צד ב' מיותר מבחינתו לדחות עדיף לקחת את החודש לבדוק. דחייה מפורשת מפקיעה את ההצעה. רעיון של אדנות המציע – המציע הוא זה שמגדיר את הדרך שבה יהיה הקיבול (ע"י פקס או כל דרך אחרת ) אם הוא אמר שמחייבת טכניקה מסוימת אז הקיבול חייב להיות בטכניקה הזו. הטריק יכול להיות – זו ההצעה אם אני לא שומע מצד ב' תוך זמן זה וזה אז החוזה נכרת, חוק החוזים שולל את זה – שתיקה לא יכולה להיות טכניקה של קיבול. קיבול בשתיקה הוא חריג לכלל של אדנות המציע.יש 2 מצבים שבהם למרות שלכאורה מדובר בשתיקה אתה עלול להיות בחוזה:א. קבלת סחורה – החלפת טפסים בן קונה ומוכר, הטפסים שלהם שונים מהותית אחד מהשני – יש כאן למעשה קיבול בשינוי. המוכר הביא בפועל את הסחורה ופרק אותה אצל הקונה עם טופס שכתוב בו בהתאם לטופס המקורי של המוכר – אם הקונה יקח את הסחורה – זה יהיה קיבול בלקיחה/בהתנהגות – ואז יהיה חוזה כרות. מצב שבו באופן אקטיבי נראה תעודת המשלוח.ב. יחסים מתמשכים – אם מציעים הצעה חדשה אז קיבול בשתיקה לא עובד. אם יש מנוי במשך שנתיים ושולחים הצעה שבה יש קיבול בשתיקה – כאן זה יתקבל ע"י ביהמ"ש בגלל היחסים המתמשכים בין הצדדים.
