בפס"ד דעקה נ' ביה"ח כרמל 2781/99 דנה בסוגיית 'האם נתקיימה תקיפה'? בייניש בדעת יחיד מדברת על היחס בתביעות שכאלו בין תקיפה לבין רשלנות, { דעת יחיד, להבדיל מדעת מיעוט הינה דיעה הנשמעת באוביטר }: לתקיפה , לדבריה יש קונוטציה שלילית. פסק הדין חדש, לא ניתנו כמעט פסקי דין בסוגייה. דעת יחיד אינה דעת מיעוט שכן השופט שהביע את דעת היחיד לא הביע אותה כנגד דיעות אחרות בסוגייה.
בייניש קובעת 3 תנאים להגדרת תקיפה ( שכן יש לה קושי להגדיר תקיפה בכל מקרה )
1) לחולה לא נמסר שום מידע על הטיפול
2) לא נמסרה לחולה תוצאת הטיפול המוערכת
3) הטיפול אשר ניתן בפועל שונה לחלוטין מן הטיפול שהובטח.
זוהי ההגדרה לניתן טיפול בעל כורחו להבדיל מהיעדר הסכמה מדעתו!
לדעת השופטת בייניש לא ראוי להעמיד לדין רופאים בגין תקיפה ( אלא ב 3 החריגים ). היא מגדירה טיפול כתקיפה כאשר הרשלנות היא בוטה. כאשר הטיפול הוא בעל כורחו של המטופל זוהי תקיפה. ישנן כמה רמות של טיפול בעל כורחו של האדם; טיפול של ממש בעל כורחו של האדם וטיפול שהאדם הסכים לו אך שונו ( ריבי נ' וויגל ) במהותו ממה שהסכים לו.
בארה"ב אין מדיניות שיפוטית של 'לא לתבוע רופאים' – חל פיחות בהילת ה'כל יודע' שיש לרופאים, ישנה משמעות לערכי היסוד של השיטה: כבוד האדם, חירותו, ערכי היסוד של השיטה.
