קלאסה

1. זו דוגמה ששני הצדדים טוענים לפגיעה בזכויות היסוד - ולא צד אחד. בינהם לא קיים משפט פרטי או מסחרי, כמו שאולי היה קיים במקרה חברה קדישא, או מיקרודף מתוקף חוזה. לכן מתאים למשפט ציבורי.
2. בעבר זכויות אדם נחשבו באותו מעמד,וזכו להגנה כמו בקול העם משנת 53, גם בלי ח"י (הגנה זה עדיין לא ביטול חוק אבל זו אזהרה למחוקק). כיום יש מי שאומר שאין הבדל בין זכות מנויה לזכות שאיננה מנויה (השופט שלמה לוין בפס"ד דיין), אך כמובן שעדיף לנסות ולעגן בזכות שמנויה בח"י. יחד עם זאת זכות שאיננה מנויה עדיין לא הביאה לביטול חוק ממש.
3. דווקא דורנר טוענת שהיא לא מוצאת בסיס לעגן את חוה"ב בכבה"א ("ספק אם ניתן ואם ראוי"), אבל היא מסכימה שייתכנו מקרים שבהם דריסת חוה"ב תלווה בדריסת כבה"א - במובנה הצר כהשפלה - ואז אפשר לטעון לפגיעה בזכות יסוד מנויה. אגב, דורנר עקבית וגם על הזכות לחינוך אומרת שלא ברור לה שהיא נגזרת מכבה"א- אז ניראה שמסתדר...